אני כותב בשביל להוכיח לעצמי שאני חי…

אני היום בגיל 91 או 19 מוזר נכון? עיניי מכוונות לתקרה מבלי יכולת להניע את ראשי
ואף את גפיי, איך אדע לבטוח בעצמי שאני הוא אני? גוף שרוע על המיטה יחד עם ראשי
ומחובר למכשירים, אתם זוכרים אותי? לא אני זה השוכב חסר אונים, יש לי מחשבות
ותוכניות.
חלמתי שאצבעותיי לבדם הן היחידות שלפעמים נשמעות לרצוני, בתנועות בלתי
רצוניות הן מתנועעות לכיוונים משונים, ובעת רצון טוב מקשיבות גם לי.
להם תנאי אחד, ״הב לי,״ אומרות האצבעות, ״עיפרון אחד צהוב ואשורר לך מעט
ממחשבותיי.״
רוצה מאוד למלא את בקשתם בגלל הסקרנות וגם בכדי שאנשים יידעו מי אני, לצערי גם
לשוני העצלה התקפלה בתוך החך ולא נותר לי אלא להשמיע כחכוחים סתמיים.
היות שרציתי מאוד לקרוא את המחשבות של האצבעות הללו הצלחתי לדאוג שיתנו
באצבעות עיפרון אחד מחודד.
וכך הם כתבו…(המשך יבוא)