יוצא לי

מה אתי מה אתי…?
בימים האחרונים יוצא לי לשמוע הרבה, ״אתה נראה עצוב,״ הדבר נורא הרגיז אותי,
אז אמרתי בכעס, ״אני לא!״ ולמה אמרתי זאת? כשנולדתי לפני 70 שנה בבית
החולים ׳הלל יפה׳ שבחדרה קבלתי טונה של עצב וכששאלתי, ״מה עם קצת
שמחה?״ אמרו לי, ״לך תעשה לבד.״
לפעמים הנתינה שלי לפרוצה הזו לא מספקת אותה, רבים הם אלה המבקשים את ידה,
והיא נענית לחיזורים ולא ממהרת להחליט, ״מה אתי, מה?״
היום, בגילי, אני ״עושה״ לבד את השמחה שלי, ובין עצבות לייאוש אני מרומם את
רוחי בקריאת הספר הנפלא ״העבד,״ אותו כתב הסופר יצחק בשביס-זינגר.
בעודי קורא ורוחי מרוממת לה בהנאה, ברקע מתנגן שיר ״מה אתי, מה?״ של אריק
איינשטיין. אתם לבטח שואלים, מה נשתנה מתמול שלשום ביום הזה חג העצמאות?
אז ככה, יש סיפור בתנ״ך על יהושוע שכבש את הארץ, ואלה העמים אשר היו בארץ
כנען דאז.
וכתוב: ״… החתי, והאמורי, הכנעני והפריזי החוי והיבוסי…״ והיום אותם עמים
בשמות שונים: התימני והאשכנזי, החרדי והמרוקאי, הדרוזי והאתיופי, הערבי
המוסלמי והערבי הנוצרי, הבוכרי והגרוזיני. הגם שעם הזמן ומחוסר השגחה צמחו
גם עשבי פרא.
הימים חלפו ואני כבר שבעים שנה בארץ ולתדהמתי אני מוצא שדבר לא השתנה,
כולם חושבים שהם המציאו את ה – ׳אני יודע ואני הצודק.׳
יוצא איפה ש-׳זכיתי׳ לשמר את מורשת העבדות שקבלתי עוד מימי מצרים, ולמראה
הפרעונים החדשים ניתן להבין שנשארתי עבד בארצי שלי ולא זכיתי להיות בן
חורין.
עד לרגע זה איני יודע אם עצוב אני או שמח בגילי המופלג, להתראות מדינה אהובה
אני הולך…