כחובב ספרים מובהק, צוריאל הוא כול מה שהיית מצפה מסופר, לחדש, ולי הקורא ליהנות מחוויה… ואף למעלה מזה. קראתי את ארבעת ספריו: אהבה בצל עץ החרוב… הלוחם שכבש את הרוח… פרחי ברזל… ותמונת רצח…גמעתי ממש בלעתי.

הסופר ריתק אותי מהדף הראשון, יאמר, שכבר בספרו הראשון הבנתי שהאיש מיוחד. משהו אחר שאני אישית עוד לא נתקלתי. מעבר לכתיבה המרתקת שלו, הוא לוכד ומוביל אותך לתוך החוויה של אירועים אקטואליים ישראלים, והגיבורים הופכים לחבריך עד להזדהות עמוקה, למעשה הם מצביעים עליך ומעלים שאלות עמוקות שמצליחות לגעת בך. הסתקרנתי ובדקתי מי האיש.

מסתבר שצוריאל פנסיונר, היה סמנכל מוערך מאוד בתעשייה הכימית, מה שנתן את לי להבין מהיכן חוכמתו ועומק ספריו היה, כשלמדתי לדעת שהבחור יונק חלק מידיעותיו מתוך ספר ״הזוהר״, ואז הבנתי מדוע הוא שונה ממה שפגשתי. הסופר מציע לקורא בכול סיפור שלושה ממדי חוויה.
פשט, סיפור רמז. הפשט הוא הרגיל.
הרמז הוא מה שמאחורי הסיפור.
הסוד הוא המסר העמוק שגורם לך לחשוב, מי אתה.

ספריו מטלטלים אותי – זה מה שאני מצפה מחוויית הקריאה.
ישי קלינובסקי