הדמעות שלי

מביט בפלאפון רואה את מצב המדינה, דמעה נשמטה מעין.
צופה בטלוויזיה שומע את השנאה, עוד דמעה נפרדה ממני.
מדליק מחשב שמדברר את קרעי, ״ביום כניסתה לתפקיד (יועצת משפטית לממשלה) אמרתי לה לא להביא הרבה חפצים כי היא תלך הביתה מאוד מהר.״ שתי דמעות יחדיו עזבוני.
הדלקתי רדיו לשמוע שירים, הניגונים במוחי נשמעו עצובים, הרגשתי בדידות. הדמעות זלגו, אבל לא בכיתי.
לבסוף הבנתי מה דורשת הממשלה החדשה ממני; להפעיל את הרובוט (שואב-אבק) בשביל לחשוב.
הרובוט מסתובב. אני שומע מנגינה אחת קבועה, שיר הלל לחשמל שפועל ותודה למים שיוצאים מהברז. ויש לי מים, ויש לי אויר למכביר וגם רובוט עם מנגינה אחת.
תודה לשר, אני כבר לא חש בדידות איני מרגיש כלום.
באהבה צוריאל.